לפעמים אני לא אוהבת

אתם יודעים
לפעמים אני לא אוהבת את מה שאני עושה בצבא.
אני לא יודעת להניח את האצבע על מה בדיוק..
זה ניראה לי מכלול הדברים פשוט.
לפעמים אני נכנסת למצב של שאלות ולמה אני עושה את זה ולמה זה טוב- ואין לי תשובה.
אני מפקדת ואין לי תשובה. לפעמים פשוט בא לי להיות בבית, או לעשות רק שנתיים, או לקנות תקליט או להיות בסגל עם אנשים שאני אוהבת.
לעזוב את קרקל ולהיות בתפקיד אחר שבו יש פנאי למחשבות שלי ובו יש לי פחות אחריות פיקודית על אנשים אחרים.
ובכללי- אולי לצאת כל סופש ושהצבא יהיה חלק מהחיים שלי, לצד החיים שלי אבל לא כל החיים שלי.
לפעמים כשאני סוגרת שבת וכולם בבית זה מתסכל אותי.
לפעמים נמאס לי להיות בכושר ולחשוב על מה אני אוכלת וכמה.
לפעמים בא לי לקנות פחיות קולה בכמויות ולאכול מלא ערגליות תות.
לפעמים בא לי להיות חיילת פשוטה.

למה אנשים בוחרים לחתום קבע, למה הם עושים את זה לעצמם? הרי עדיף להינות מהחיים, לפגוש חברים, לעבוד בעבודה שבה תכיר אנשים חדשים ומשמעותיים, לחשוב על חו"ל ושזה באמת יצא לפועל, להיות ספונטניים, לשתות בירה מתי שבא לך.

זה יושב עליי כרגע וכנראה מחר ארגיש שונה בהחלט. מעצבן אותי שאני חושבת על זה. אולי אני לא מתאימה לפיקוד.
אולי הייתי צריכה להיות חיילת לוחמת בקו וזהו..