בסוף מתרגלים להכל
אני זוכר את היריה הראשונה שלי בטירונות ירדנו למטווחים לאיזה שבוע קליעה ראשון. כולם מתלהבים מלירות פעם ראשונה ואני הייתי איזה תורן שלוש ימים ברצף משומה וממש רציתי לחזור לכיתה שלי, איכשהו גם הם לא ירו.
הגיע יום רביעי הגיע תורנו לעשות מטווחים לכל הכיתה ובדיוק הורידו אותי מהתורנות הגעתי כולי שמח לחזור לכיתה והאמתי שלא רציתי כל כך לירות זה הפחיד אותי יותר רציתי לחזור לכיתה. אני זוכר שגוטמן (המפקד) אמר לכולם להכין מחסנית חמישה כדורים למטווח איפוס. ואני לא היה לי כל כך מושג איך לירות כל השיעורים הייתי תורן אבל זרמתי אני לא מתלונן.
הגענו לקו יורים ואז נועם הממ אמר: " נשק 60 מעלות חמש האצבעות ידית האחיזה מחסינת הכנס בהטיה נשק טען". וטענתי נכנסתי למצב שכיבה, בגדול עשיתי את מה שכולם עשו נעם (הממ) אמר רשאים והתחלנו את המטווח . אהה לפחות עשיתי ירי דמה בבגירה אז היה לי איזשהו מושג.(אני מנסה להבין איך כל כך אילתרתי).
אני מכוון למטרת איפוס שם את האצבע על ההדק הלב ב90 פעימות לשניה כולי זיעה בקושי פוקח עיניים פותח ניצרה ויורה. פקחתי עיניים שמעתי רק צליל חד כזה שאתה מקבל כאפה מחבר לאוזניים וכאב חד באוזן .היה לי כל כך קשה לירות ומבהיל לא יכולתי לזוז. ואז הגיעו כל היריות של השאר בחיים לא חטפתי שוק כזה ,כמו שוק שמקבלים בשדה קרב לא הייתי מוכן לזה . הבום הזה ,האבק השירפה , האטמים של אטמו באמת את האוזניים לא הבנתי מה לי ולזה.
הרגשתי שהנשק לא אמור להיות שם שאני לא רגיל לזה. ישר נעם הביא לי אוזניות כאלה של מתופפים.
ואז גוטמן שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שזה הבהיל אותי ושלא נראה לי שאני מתאים לזה הוא ענה לי "בנצי אל תדאג אתה תתרגל לזה" . ואני כולי בגאווה אומר לעצמי אני לנצח אשנא לירות.
למה? כי אם אני אתרגל לזה אני אשתנה. והנה בדרך לתרגדון ברמת הגולן אחרי קו עזה אחרי עשרה חודשים מתכונן וקצת נרגש לקראת התרגיל והתרגלתי לירות מה זה התרגלתי אני ממש מחכה לפרק איזה חמש מחסניות. אני לא מפחד כבר. להפך אני אפילו אוהב את זה נהנה מזה (יש לומר באופן יחסי מהליכה של 10 קמ לפני) . השתנתי אני בן אדם אחר כי התרגלתי להיות חייל הפכתי למשהו שלא רציתי להיות. עכשיו אני מבין את דודו טסה למה הוא חרד כל כך מהמשפט בסוף מתרגלים להכל.. זה הופך אותנו לעלה נידף ברוח כל דבר שיעמוד בדרכנו נתרגל אליו ניתאם אליו ונשתנה למשהו שאנחנו לא בהכרח רוצים.
הגיע יום רביעי הגיע תורנו לעשות מטווחים לכל הכיתה ובדיוק הורידו אותי מהתורנות הגעתי כולי שמח לחזור לכיתה והאמתי שלא רציתי כל כך לירות זה הפחיד אותי יותר רציתי לחזור לכיתה. אני זוכר שגוטמן (המפקד) אמר לכולם להכין מחסנית חמישה כדורים למטווח איפוס. ואני לא היה לי כל כך מושג איך לירות כל השיעורים הייתי תורן אבל זרמתי אני לא מתלונן.
הגענו לקו יורים ואז נועם הממ אמר: " נשק 60 מעלות חמש האצבעות ידית האחיזה מחסינת הכנס בהטיה נשק טען". וטענתי נכנסתי למצב שכיבה, בגדול עשיתי את מה שכולם עשו נעם (הממ) אמר רשאים והתחלנו את המטווח . אהה לפחות עשיתי ירי דמה בבגירה אז היה לי איזשהו מושג.(אני מנסה להבין איך כל כך אילתרתי).
אני מכוון למטרת איפוס שם את האצבע על ההדק הלב ב90 פעימות לשניה כולי זיעה בקושי פוקח עיניים פותח ניצרה ויורה. פקחתי עיניים שמעתי רק צליל חד כזה שאתה מקבל כאפה מחבר לאוזניים וכאב חד באוזן .היה לי כל כך קשה לירות ומבהיל לא יכולתי לזוז. ואז הגיעו כל היריות של השאר בחיים לא חטפתי שוק כזה ,כמו שוק שמקבלים בשדה קרב לא הייתי מוכן לזה . הבום הזה ,האבק השירפה , האטמים של אטמו באמת את האוזניים לא הבנתי מה לי ולזה.
הרגשתי שהנשק לא אמור להיות שם שאני לא רגיל לזה. ישר נעם הביא לי אוזניות כאלה של מתופפים.
ואז גוטמן שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שזה הבהיל אותי ושלא נראה לי שאני מתאים לזה הוא ענה לי "בנצי אל תדאג אתה תתרגל לזה" . ואני כולי בגאווה אומר לעצמי אני לנצח אשנא לירות.
למה? כי אם אני אתרגל לזה אני אשתנה. והנה בדרך לתרגדון ברמת הגולן אחרי קו עזה אחרי עשרה חודשים מתכונן וקצת נרגש לקראת התרגיל והתרגלתי לירות מה זה התרגלתי אני ממש מחכה לפרק איזה חמש מחסניות. אני לא מפחד כבר. להפך אני אפילו אוהב את זה נהנה מזה (יש לומר באופן יחסי מהליכה של 10 קמ לפני) . השתנתי אני בן אדם אחר כי התרגלתי להיות חייל הפכתי למשהו שלא רציתי להיות. עכשיו אני מבין את דודו טסה למה הוא חרד כל כך מהמשפט בסוף מתרגלים להכל.. זה הופך אותנו לעלה נידף ברוח כל דבר שיעמוד בדרכנו נתרגל אליו ניתאם אליו ונשתנה למשהו שאנחנו לא בהכרח רוצים.
זה בסדר להגיד לעצמך שאתה אוהב לירות. יש בזה משהו משחרר. כל עוד אתה מבין שזה חלק ממשימת ההגנה שלך אז הכל בסדר. אתה לא יורה סתם בנצי'לה.
השבמחקהכדור הראשון באמת מאוד מלחיץ.
זה נשמע ממש מפחיד ונראה לי שזה משהו שאולי לא אבין באמת. אבל חשוב לי להגיד שגם בנצי שעובר שינויים ומקבל על עצמו כל מיני דברים הוא עדיין בנצי, שזה טוב שאתה מצליח גם להישאר שפוי ולא לשנוא כל רגע בתפקיד וגם להישאר אדם מוסרי
השבמחק