תמר-בלוז לחופש הגדול

הכותרת לא קשורה, היא סתם כדי למשוך קוראים.

 בערבי ראשון ושני הייתי בבית ליד. זה כבר הביקור השלישי שלי שם מאז תחילת הקורס. כל ביקור שלי בבסיס ממלא אותי באנרגיות מחודשות ומשוגעות ושם אותי במצב של אקסטזה, אבל הביקור הזה במיוחד. למה? גם כי הוא בתחילת שבוע וגם כי הפעם הייתי אמורה להיות שם (יום כיף של מחלקת רכב שליטעעע).
ובאמת, ממש כפי שציפיתי-היה מדהים. בערב יום ראשון החלטתי שאדבר עם אנשים יקרים לי מהבסיס שהם לא מהמחלקה כי עם המחלקה ישלי יום שלם ברוך השם.


אז התקשרתי לחבר יקר וישבנו על הספסל הקבוע שלנו.
הוא דיבר בשביזות שחורה ואני דיברתי באושר מדהים. ולאט לאט האוויאה התעכרה. עם כל מילה משביזה שיוצאת לו מהפה הגב שלי השתופף, וכל מילה טובה שלי על צהל, על בית ליד ואפילו על הקורס נראתה דהויה וילדותית לעומת השחור שהוא הקיף אותנו בו.

באמצע דבריו שאלתי אותו "למה אתה משביז אותי?" ופרצתי בבכי לא מתוכנן. בכי שהצטבר מכל ספק שהיה לי אי פעם על תפיסת העולם של עצמי.
והוא הסביר שזווית הראייה שלי היא תמימה, נאיבית, ילדותית ועיוורת ושאנחנו לא נמצאים בעולם של אור עם נקודות קלושות של חושך, אלא בעולם חשוך עם נקודות בוהקות של אור הוא אמר לי "תמיד תכווני נמוך ותפתיעי בבינוני".

הלכתי משם. הלכתי לבכות, הלכתי להקיא, הלכתי לשטוף את כל תפיסת העולם השקרית שסיגלתי לעצמי ושקעתי באומללות על הדברים שהוא אמר.

כמה בנאדם יכול להיות מרושע? להשביז את פאקינג תמר חאזי?! הו לא אדוני.
הצבא היא לא מערכת מדכאת שיוצרת אנשים שבוזים ואומללים. אנשים שבוזים הם אלו שיוצרים מערכת מדכאת.
טוב לי, ואני רוצה שיהיה לי טוב
ואם אתה אומר שאתה לא רוצה שיהיה לך טוב אז זין עליך

אני לא אכוון נמוך ואפתיע בבינוני