אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם...

אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם...
אני יוצאת עם בחור.
"מה?? אבל חשבנו שאת..."
כן! כאילו אני גם, זה לא הפסיק לי, אני עדיין, אבל גם לא רק.
"אבל איך? ואיך פתאום?"
אני לא יודעת להסביר, אני עדיין במחשבות על זה, ולא בטוחה אם זה פתאום או מתמיד, או בעקבות משהו.
"וזה באותה מידה אצלך או שיש משהו יותר ויש משהו פחות?"
בטוח לא אותה מידה , זה מאוד שונה. זה שתי תחושות ממש שונות אצלי, והתייחסויות אחרות לגמרי.
"אז את בעצם ביסקסואלית, ככה קוראים לזה נכון?"
אני לא יודעת

אלוהים
אני לא יודעת.
אני לא יודעת איך קרה שבמשך 6 שנים בארון, בתיכון, ואחרי ניסיונות רבים של לצאת עם הבחור החתיך של השכבה, עם הגולש הכי טוב, ועם הרשגד שום דבר לא זז אצלי בבטן. שום דבר. הייתי לסבית. לגמרי, אני נשבעת. בנים לא עניינו אותי ברמת המשיכה, לא הרומנטית ולא המינית. התאהבתי בילדה הכי יפה  בכיתה ו', ואחכ התרחקתי מכל מי שטיפה מצאה חן בעיני. כדי שזה חלילה לא יקרה שוב. ולקח לי זמן להשלים עם זה. תאמינו לי, זה היה כמו תהליך אבל של אובדן נעה המושלמת וההטרונורמטיבית שעונה על כל הציפיות. לא היה פשוט בכלל. הייתי בתהליך יציאה מהארון בתור לסבית. למעשה, כשהתחילה השנת שירות, יחד אתכם,  רק אז התחלתי גם להיות גאה בזה, במי שאני, אחרי ששנים הסתרתי והתביישתי להיות שונה. אחרי שבצופים ובגלישה רק מספיק להיות יפים, וחייכניים, אבל בטח ובטח שלא שונים. ובתחילת השנת שירות, במחנות העולים, בגרעין לכת, הייתי לסבית ואפילו גאה.

אבל אז.
שכבנו.
ונמשכתי אליו כמו שלא נמשכתי לאף אחד בחיים, רציתי שהוא יהיה קרוב, וחזק, וישמור עליי, ויאהב אותי ויגרום לי להרגיש יפה ומושכת. ושיהיה עליי, ושיהיה בי.
והגיע הבוקר, והוא הלך.
לא התגעגעתי אליו.
התגעגעתי לתחושה, לתחושה שיש שם מישהו ששומר עליי ושהוא הכי יפה, והכי חזק. ושהוא לא ייתן שמשהו רע יקרה לי, שוב.
אבל כשהוא רצה שנהיה זוג, זה לא עניין אותי, שברתי לו את הלב. הייתי לסבית באותה תקופה. זוכרים?

והמשכתי הלאה.
והתאהבתי בבחורה. אלוהים. איך התאהבתי.אתם יודעים נו..הייתם שם. זה היה  כשהבנתי על מה הם מדברים. בחיים שלי לא הרגשתי ככה לאף אחת. היא הייתה המשמעות שלי להכל, היא האירה אותי בתקופה ממש קשה בחיים שלי, והיא הייתה הכי יפה. ומצחיקה. וחכמה. והיה בה קסם. אבל לא הייתה לי את התחושה הידועה (שכשפוגשים מישהו או מישהי שנראים הכי טוב והכי סקסי שנקראת) fuck me now. לא זו הייתה תחושה אחרת. וגם אחריה, עם מישהי חדשה זה לא היה שם. למרות שהיה לי הכי כיף ומשוחרר ופתוח ומצחיק.
אני תוהה הרבה על התחושה הזו, והשוני בין משיכה מינית לגברים ומשיכה מינית לנשים. זו פשוט לא אותו דבר.
ומאז היו קצת עוד בחורים וקצת עוד בחורות שהם פחות רלוונטיים לסיפורינו אבל העניין הוא, שאני לא יודעת.
ואני לא יודעת למה. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות, ומה אני.
הסיבה שזה מעסיק אותי כל כך הרבה היא כי אני רוצה לעשות שינוי בקריית מלאכי. ואני רוצה שפעם הבאה ש30 יודניקים יעמדו סביבי בדממת אלחוט אחרי שאחד מהם ישאל "את לסבית?" אני אוכל לצעוק "כן!" בגאווה, אבל אני גם לא בדיוק לסבית. וזה עניין מורכב. אבל אני רוצה שהם ידעו, ואני רוצה שזה יהיה להם בסדר בסופו של דבר. ושיפסיקו להיות מלאי שנאת חינם, ושמרניים, ואלימים. לא בטוחה בדיוק יודעת איך עושים את זה כאן, ואיך עושים את זה נכון,כי אחרי הכל זו קריית מלאכי.
אז התמזל מזלי, וקיבלתי ממשרד החינוך חודשיים של חופש גדול, בהם אני לא המורה חיילת אלמנועה שמדברת כל היום על הומואים לסביות ערבים פמיניזם ציונות ואריתראים, ויש לי זמן לחשוב על זה ולהתלבט מה להגיד, ואיך. תוך שאני מג'מג'מת עם חניכים בווליום.

ובינתיים.
התחלתי לצאת עם בחור. הוא הכי חמוד, והוא גם נראה טוב. ואני לא יודעת להגיד מה אני מרגישה אליו בינתיים.
אני רק יודעת שכיף לי.
מאוד.

נ.ב
השיחה עם ההורים היא בדויה
היא עוד לא קרתה
אעדכן אם היא תהיה דומה לנ"ל