פטריות

אני מרגיש כאילו לקחתי פטריות ואני בטריפ ממש קשה. נע כל הזמן בין שתי גרסאות של המציאות שכל כך מנוגדות אחת לשניה שאני כבר לא יודע מה אמיתי ומה לא. כאילו היום יום תלוש והשגרה הזויה, בעוד הזמני הוא שפוי ונורמלי.

במציאות אחת טוב לי מאוד - אני מטייל בירושלים, מכיר יהודים.ות להט"בים.ות מארצות הברית, רוכב על גמלים, צועד במצעד הגאווה, חווה חוויות הזויות ומוצא את עצמי מתרגש מהבנאלי ביותר שבחוויה הישראלית - בין אם מדובר בלאכול חומוס במחנה יהודה לבין לבקר בכותל המערבי. הכל בזכותו. אני מתרגש כי הוא מתרגש. אני בוכה כי הוא בוכה. אני נהנה כי הוא נהנה. אני חרמן כי הוא חרמן. אני עייף כי הוא עייף. בחוויה הזאת - אנחנו כמעט ישות אחת. או שתי ישויות- מוביל ומובל. אני מאפשר לו את החוויות שמעולם לא ידע שחסרות שלו. את החסכים שלא ידע שהיו לו. אנחנו משמעותיים אחד לשני. לומדים אחד את השני. אבל לא מתאהבים, כי איך אפשר? מדובר ב5 ימים. הוא מדבר רק על סמים ואסטרולוגיה, אני רק על זכויות אדם ומאבקים.
ובכל זאת, ברגע שישבתי איתו לדבר ביום השני של המסע, ידעתי שאיתו אני רוצה לשבת באוטובוס. שלאן שנצא בערב בירושלים, נצא ביחד. שנאכל ביחד. נישן ביחד. נבלה עם כולם, אבל רק שנינו ביחד.

במציאות השנייה, לעומת זאת, לא כל כך טוב לי - המציאות הזאת מכה בי שוב ושוב: נע בין עבודה משרדית אוטומטית לניוון שכלי מוחלט מול המסך; מפגשים מזדמנים עם אנשים שהם ספק עבר ספק הווה; בוכה, לא מהתרגשות, אלא מייאוש ועצב, ובעיקר מוצא את עצמי מתעייף מהבנאלי ביותר שבחוויה הישראלית- בין אם מדובר בלצאת בשישי בערב לתל אביב לבין לטייל עם הכלבה שלי בגינה מתחת לבית. הכל בגללו. אני מתוסכל כי הוא מתסכל. אני עצוב כי הוא מעציב אותי. כשאני רוצה, הוא לא. כשהוא עייף, אני לא. בחוויה הזאת, אנחנו שני אנשים שחיים בעולמות שונים, שלעולם לא יתאחדו לכדי אחד. לא מצליחים ללמוד אחד את השני. להכיר אחד את השני. בוודאי שלא להתאהב, כי איך אפשר להתאהב באדם שלא רוצה שאתאהב בו? שלא מכיר בתהליכים כדבר שכל אחד, אפילו הוא, יכול וצריך לעבור?
לרגע חשבתי שאיתו אני רוצה לנסוע באוטו הרחק. שאיתו אני רוצה לשכב. שאיתו אני רוצה לחיות. התבדיתי. הוא איכזב אותי, ואולי גם אני אותו.

ולמרות שנדב הוא זה שיתגייס לגדוד 50, אני את הכומתה שלי הענקתי לניית'ן. ולמרות שנדב הוא זה שבחר לצאת איתי ואני איתו, אני שכבתי עם ניית'ן. ולמרות שנדב הוא הישראלי, אני אכלתי חומוס עם ניית'ן.

ואני לא יכול להרגיש רע לגבי זה לרגע. מצטער