"מתי הטסט הבא שלי?" שאלתי את מורה הנהיגה שלי בחשש. ואז ללא אזהרה ובלי כל הכנה הוא ענה- "מחר" שיט. מה מחר? אני לא נהגתי שבועיים, אני שכחתי איך לנהוג, אני לא צריכה עוד כישלון בטסט לפרוטוקול... החלטתי לא לספר על הטסט הזה לאיש, כדי שכשאכשל, אף אחד לא יהיה מאוכזב ואף אחד לא ירגיש שהוא חייב ל,אול איך היה. כששאלו אותי מתי הטסט הבא עניתי שאני לא יודעת ולא אכפת לי, אבל בליבי ידעתי שקיים הסיכוי שאעבור. החלטתי לישון מוקדם, אבל בול באותו ערב שלפני הטסט כל הבנות בחדר עשו מסיבת במבה, ביסלי ואקסל עם וודקה. היה רעש, באלאגן, בנות שיכורות בכל מקום... עזבו את זה שיש לי ממש הרבה ביקורת כלפי אנשים שמשתכרים בבסיסים בצבא, ועזבו את זה שהן בקורס נהיגה ועולות לנהוג על משאית למחרת בבוקר-כל זה לא משנה, מה שמשנה זה שהן השאירו אותי ערה. אותי! את הבחורה עם הטסט שצריכה לישון טוב והרבה. אוף, נרדמתי רק בשתיים לפנות בוקר וקמתי בחמש וחצי, חרף כל מאמציי לא הצלחתי שלא להיות עייפה, שמחתי שלפחות יש לי תירוץ לכישלון בטסט שעוד לא עשיתי. הגיעה השעה תשע ואיתה הגיע הטסט. וכמו שחשבתי, גם בו נכשלתי סתם....