פרקצ א'-התופעה הפסיכואנליטית

נעשו על כך מחקרים רבים ועדיין התוצאות הן לא חד משמעיות. מה קורה לבני גרעינים, בפרק צבאי ראשון?

אחרי הדוקטורט שלי, החלטתי להקדיש את חיי לשאלה שהעסיקה אותי רבות- מה זה הדבר הזה, שמשגע, ומתסכל, ומעצבן, ומעציב, ומחרפן בפרק צבאי ראשון של מסלול הנחל.
מה זה שגורם לאנשים להרגיש שהגרעין הוא כבר לא חלק מהחיים, שכל אחד לעצמו, ושהגעגוע מגיע רק לעיתים.

הממצא הראשון שלי הוא- שהגרעין הוא כבר לא חלק מהחיים. כמו שחשבתי. עכשיו, בניגוד לשנת השירות אותה הגרעין חווה יחד, כל אחד ממלא את חייו באנשים שאיתו פיזית ביום יום, אם זה בבסיס, במשרד, או בדירה, ואם בבית- פתאום המשפחה תופסת יותר מקום, החברים מהבית. זוהי תופעה בלתי נמנעת. מה שמוביל אותי לממצא השני-

הממצא השני שלי, הוא שכל אחד מרגיש לעצמו, במיוחד במצב אליו נקלענו של מוקדים בודדים. את התופעה הזו אני מסבירה באמצעות הממצא הראשון. הגרעין, והאנשים שבגרעין הם לא לצידינו בחיינו היומיומיים. אנחנו מרגישים לבד בתחושותינו כלפי הגרעין, התנועה, העתיד. זה מפחיד.

את תחושת הגעגוע המזדמן לא הצלחתי להסביר בצורה מדעית, כי אין הסבר מדעי לתופעת האהבה. אני רק יכולה להגיד שאם חשנו אי פעם געגוע, לתקופה שהייתה ביחד, למישהי מסוימת בגרעין, או לתחושת הביחד המשוגעת של גרעין לכת- סימן שאנחנו אוהבות אחת את השנייה. ועל זה צריך להתעכב שנייה.

אנחנו בתקופה שהיא קשה, ומלאה במשברים אישיים שכל אחד חווה לעצמו. הגרעין כבר לא תופס את המקום של להיות עוגן בשבילינו אבל אנחנו צריכים להיזכר שזו התקופה. שכל בן גרעין מתחילת ימי הביניים, מרגיש את אותן התחושות בתקופה הזו של פרק צבאי ראשון. זהו פרק קשה בחיים מהרבה בחינות ובמיוחד לבני גרעינים.

אבל אני יכולה לסכם את המאמר שלי בשני דברים-
הראשון הוא שתחושת הבדידות היא משותפת לכולנו.
והשני שהכל יהיה בסדר כי אנחנו אוהבים אחד את השני. (זו המסקנה של הדוקטורט שלי).

נ.ב
יהיה ממש כיף בפרק משימה