פלוגת קרקל מרץ 17

אני בחרתי לצאת לפיקוד, בחרתי לחנך, בחרתי להיות משמעותית לחיילים.
אני מאמינה באדם, בשיוויון, באהבת חינם, קבלת השונה.
אני מאמינה בהרבה דברים.

אבל אין לי שותפים. הסגל של פלוגת קרקל מרץ 17 פשוט אטום וביזיוני.
מכים מדברים על חיילות שלהן מאחורי הגב ואומרים עליהן שהיו "מתים לזיין אותה", "לצאת איתה", "איזה כוסית זאת", "איזה פצצה זאת". אחכ הם יוצאים החוצה לח' שהכיתה עשתה ומעזים להסתכל עליה אחרי איך שהם דיברו.
המכיות ונשות המפל"ג מדרגות את עצמן! הן נותנות לבנים פה לדרג אותן או לכל הפחות לגטימציה שידרגו אותן "כמה אתה מדרג אותי משה?".
אמיתי המ"פ שובניסט לא קטן- בפלוגה הזו אין נגביטסית אחת. הבנות לא יכולות? לא ניראה לי. בפלוגה שלי של אוג' 16 היינו 6 נגביסטיות מתוך 9 סה"כ.
הדיבור בסגל הפלוגתי מלא בקללות ואני חושבת ששפה יוצרת מציאות. המציאות שנוצרת פה היא לא טובה אח"כ החיילים יוצאים עם זה לאזרחות.

אני לא בוחרת לשתוק כשהמכיות פה יורדות על החיילות האתיופיות שלהן, אני לא בוחרת לשתוק כשהמכים מחפיצים את החיילות שלהן, אני לא בוחרת לשתוק כאשר הסגל הנשי מדרגות את עצמן.

לפני שעה בא אחד הסמלים לדבר איתי ועם עוד מכית חדשה כדי לשאול איך אנחנו מרגישות בפלוגה.
שתינו אמרנו שיש לנו יותר בעיה עם הסגל מאשר עם החיילים.
הסמל הוא בן גרעין מאוג 15 והוא אמר לי "צריך לדעת לבחור את המלחמות שלך".
הוא גם אמר שמה שקורה בפלוגה לא ניתן לשינוי, שאנשים זה אנשים, אסור להעיר כי אחרת ינדו אותך, צריך להיות חברים שלהם כדי שלא תהיה חוויה בודדת.

אמרתי לו "איך אתה מסוגל להגיד דברים כאלה? איך אתה מסוגל להיות ער למציאות ועיוור אליה בו בזמן? למה ויתרת?"

יש משהו בצבא שמנוון אותך. אתה מתחיל עם הרבה ערכים ואידאלים ואז המערכת והסגלים שאתה פוגש גורמים לך להיות חלש למול זה.
אני לא אתן לזה להשפיע עליי.
אני נלחמת מלחמות נכונות וצודקות.
פני הצבא כפני החברה- ואני רוצה שתהיה חברה מתוקנת יותר.