בקשה

יש לי בקשה.

אני מתה מפחד.
באופן כללי מהמון דברים שיביאו איתן החיילות. שלא אהיה טובה מספיק, שלא אהיה חכמה מספיק, שלא אדאג או שאשכח, שאין בי מספיק להט לתפקיד, שהמפקדות שלי ירגישו לבד, שלא אפתח בהן עצמאות, שהכל ירגיש כמו נצח או שיעבור כהרף עין.
יש לי עוד הרבה חששות, באמת.

אבל מכן רציתי לבקש דבר אחד.
שעדיין אהיה חלק.
אני חוששת משגרה עמוסה ושושים של שינה בעיקר, ושלא אזכור או אספיק לשאול ולהתעניין, לקרוא את כל ההודעות גם בללכת לסיני, לראות סרטון, לשמוע שיר, להתקשר בראשון בערב או לקבוע לשבת.
אני יודעת שהרוב אחריותי, אבל צריכה שתעזרו לי כי אני מבינה שיהיה לי קצת קשה.
ואני אוהבת אתכן ולא רוצה להיעלם כשהן מגיעות.

שזה עוד יומיים, רק אומרת.