לא מאמינה במסלול בני גרעין בצבא

אני לא יודעת אם אני מאמינה במסלול בני גרעינים בצבא.
אני חושבת על זה המון דברים.
הרגע שבו התערערתי הוא כשחוויתי את נריה.
נריה עשה שנת שירות ב'דרך לוטן' והתגייס לאחר מכן ליהלום. הקומונה שלו בחרה לא במסלול הנח"ל וכל אחד התגייס למקום אחר. נריה הוא בחור מדהים- ערכי, פיקח, ביקורתי, מתנדב. הוא תמיד מדבר ואיכשהו כולם מקשיבים לו. הוא אומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון. הוא מקשיב. הוא מביע דעה. הוא יהיה מ"מ מצוין.
הוא גרם לי להבין שצריך לפזר את האנשים הטובים בכל החילות בצבא ולא רק בפלוגות יחידות ובודדות.
האמת שאני כבר כמה זמן חושבת שצריך לפרק את פלוגת בני הגרעינים בקרקל ולשלוח כל מחלקה לאחר ההכשרה לפלוגה אחרת בגדוד. כך נשמר ההווי והגיבוש המחלקתי וכן נוצר פיזור של אנשים "איכותיים".
אני טוענת שפלוגת בני גרעינים היא בועתית. אנחנו מדברים בינינו לבין עצמינו על חברה טובה יותר אך נשארים במרחב הנוח לנו. קשה לנו לדבר עם אנשים מחוץ לבועה הזו- אנחנו ישר חושבים שהם טיפשים, לא מבינים, נחותים מאיתנו. דיי עם זה!
זה לא נכון. אני יודעת את זה כי פיקדתי על מחזור שהוא לא של בני גרעין ו'למרות זאת' הם היו מחזור חושב, ביקורתי, פעיל, מתנדב, מעמיק ומתדיין.
אני רואה את זה הרבה פה בבהד1. המון אנשים טובים וחכמים וביקורתיים שלא עשו שנת שירות, כאלה שאולי כן עשו אך לא בחרו במסלול בני גרעינים. הם מצוינים וערכיים. ואפילו חלקם משתייכים לשמאל הפוליטי של המדינה.

אני לא חושבת שזו אמירה קשה שאני לא מאמינה במסלול בני גרעין.
להפך.
אני מכירה את המטרה של מסלול הנח"ל שהוא לשמר גרעינים לפרק המשימה ולחיים הבוגרים לאחר מכן.

ועדיין. ולמרות זאת. ואף על פי כן.