הסיבה האמיתית שחתמתי קבע

- הערה שאינה תלויה בדבר -
אני מרגישה מוטיב חוזר של קצונה ואחוזות. האם גאווה למוקד רוממה, נושא שיש מה להתעסק בו, או שמא מחדל של שאר הגרעין?

הסיבה האמיתית שחתמתי קבע (עוד שנה ולא פחות), היא כנראה לא מה שאתם חושבים.
כמובן שיש כל מיני סיבות "ערכיות" למיניהן, הרצון להשפיע בחיל, לייצג את התנועה והגרעין, להיות מפקדת של מפקדות וכו' וכו'. אבל אם לומר את האמת, כל הסיבות האלו הן קשקוש אחד גדול.
חתמתי קבע כי אני ממש אוהבת מדים.

תנו לי להסביר.
אני לא אוהבת מדים במובן של "זה כל כך סקסי", וגם לא כי אני נראית טוב במדים, ממש לא.
אלא בדיוק כי זה לא משנה.

כשאת או אתה או את.ה לובשת מדים, את חלק, את זהה.
הצבע הזה מכוער לכולן, ולכולן נמאס מהמגוון הרחב של א' או ב', ומצד שני - באיזה עוד סיטואציה זה כל כך לגיטימי לא להחליף בגדים שבוע? או שבועיים? או שלושה?
זה ממוסס את ההתלבטות מול המראה, זה מייצר אחידות והזדהות ומעין שותפות גורל שכזו, של "גם אני מתה מחום עכשיו" או סתם "גם אני חיילת שמתה להגיע הביתה".
וגם לנצח אטען שמכנסי ב' הם פסגת ההלבשה - יש בהם מלא כיסים, הם נוחים, ולאף אחד לא אכפת מהם מדי ומאוד לגיטימי "להרוס" אותם, כלומר להשתמש בהם כמו שצריך.
כולם אותו הדבר פתאום על מדים.

אבל מה, זה עוד יותר עמוק מזה.
כי על מדים מתגלה טבע האדם - ייחוד ושייכות.
לא לוקח הרבה זמן ומהאחידות היחסית בבקו"ם אנחנו הופכות לתצוגת סמלים ואותות, שמבדילים אותנו מהשאר ומכניסים אותנו תחת קבוצה מסוימת.
כמה שיותר מיוחד, יותר נדיר, יותר פז"ם - יותר טוב. כי הכי טוב להיות מיוחד.

נעלי חי"ר, כומתה משופצרת, דסקית שמראה בדיוק מאין באת, נשק שמוכיח לאן אתה הולך.
סיכת בני גרעינים, שדה בוקרון, חינוכון, בהדון, סיכת מ"מ - אבל רק מוענקות, עם עדיפות למוזהבות, ואם אפשר עם פז"ם של 30 שנה לפחות.
שרוך שהוא מיוחד, ורק כזה עם הקדשה, ותג רקום כמעט תקני, שיתאים לי לכומתה.
ועל ב' זה לא נפסק - חגורה שהיא כמה שיותר לבנה, מכנסיים שהם כמה שיותר במידה. ודרגות ופז"מ וחוגרון מייצג. ועוד כל כך הרבה דברים שצהל לא מנפק.
באמת כל דבר משייך, מקטלג, מייחד (מייעד?).

ויש בזה משהו כל כך אנושי, בביטוי הזה לרצון הבסיסי להשתייך, מול הרצון החברתי להתבלט.

התחושה הזו כשאת רואה מישהי עם תג של פרק משימה, ותוך שנייה מבינה איפה היא שירתה ואת מי את כנראה מכירה שבגרעין שלה - זה מיוחד.
או כשאת מקבלת עוד סיכה, ופתאום את מייצגת עוד משהו, בעיקר כי ברור שמי שיבין את הסיכה יכיר את השיוך.
או כשיש לך משהו פז"ם עולם, שקיבלת מהאח של דוד של מישהי, ואת חושבת שכולן מסתכלות עליו (למרות שהן כנראה לא) וקצת שמחה מזה בלב.

אולי זו לא הסיבה האמיתית שחתמתי קבע
אבל אני באמת מאוד אוהבת מדים
ובעיקר בדרך לחדר חשבתי לעצמי - כמה מוזר וכמה כיף שזה כל כך לגיטימי ללבוש בגדים מלוכלכים.