תחושות לגבי קצונה 2#

עוד שבועיים ההכנה לקצונה ואני כרגע עציץ בפלוגה. כל כך הרבה חופש שאני לא רגילה אליו. המחשבות על האפשרות שאהיה קצינה מעסיקות אותי כל הזמן. פתאום אני חושבת שאולי אני לא צריכה את כל האחריות הזו שבלהיות מפקדת מחלקה, את כובד הראש, את העייפות המתמדת. ענבר היימן הגיעה עכשיו לבאפ דרום איפה שאנחנו עוברים את האימון ואמרה שהיא נפלה מבהד 1 ולא המשיכה להשלמה, שהיא נכשלה בכמה מבחנים שם. אם אכשל? אם לא ארצה מספיק? אם לא אהיה מפקדת מחלקה מצוינת כמו שאני רוצה להיות? המחשבות על השחרור רודפות אותי- ממתי אני חושבת על להשתחרר?? לא רוצה לחיות על 11/3 עד גיל 23, לא רוצה להיות לבד בתוך המערכת הזו, לא רוצה לפספס חוויות שחברים שלי יעברו.

אני קוראת את הדברים שאני כותבת פה וזה ביזיוני. בגלל זה לא לצאת לקצונה? אלה הסיבות הכי מטופשות בעולם. ניראה לי שאחזור לדף שכתבתי לעצמי בו למה אני רוצה לצאת לקצונה.

אני מתוסכלת.