כומתה שחורה

היא סולידית, יפה כזאת, לא בולטת לא נבלעת. יפה כזאת, נקייה, משפצרים ומשפצרים והצבע נשאר, אין אין על כומתה שחורה. ולמה היא אותי כל כך מלהיבה? לא כי השריון הוא חיל שנוצץ, למרות שהשירות בו ממלא גאווה משומנת בזפת, לא כי מ''כית טירונים זה ה'היי-לייט' של שירות משמעותי, דווקא בגלל החיל המחנך עכשיו אני אוהבת אותה. שנים על גבי שנים מהלכת לה יחידה אחת פיקודית על הגבול הדק בין פיקוד להדרכה, יחידה שמזלזלים בה והיא קטנה איכותית אבל קצת עקומה. והילדים הגדולים עם הארונות והפלאפלים על הכתפיים קבעו באמירה חדה, בעזרת צבע אחד- מפקדות בגדנע אינן מפקדות, חד וחלק. שלא יהיה בילבול בין המחו''ה לחווה, שכל אם עבריה תדע, מפקדת בגדנע היא אחת עם תג מיוחד וכומתה ככלל החיילות בחיל החינוך, גם אם רבט לזרוע וגם אם יש שרוך, מפקדת בגדנע היא רק בשם, בתודעה היא מדריכה. נקודה. אבל אף אחד לא יגיד בקול את מה שאומר לכולם בראש, את ההבנה על היותנו לא באמת מפקדות יושיבו על הכתף של הכלל צהליות ונחבוש אותה על הראש פעמיים בשבוע אחרי שבמול לחדר אוכל נגיד שכומתה שחורה בין היתר היא למפקדות אבל למפקדות בלי הכומתה הירוקה יש כומתה מהבקום של צעירות, של לא נחשבות, רגע המפקדת את לא מפקדת באמת?
אז מעכשיו כן! וכולם יוכלו לראות, לא רק לשמוע 'קורס מפקדות נוער', גם לראות שמפקדות על אזרחים הן לא פחות מאף מפקדת בחיל החינוך והנוער וזה למה כומתה שחורה כל כך מלהיבה אותי בימים האחרונים.