אני אוהב ביתר ירושלים ואין לי ברירה

כן כן כן ביתר מה לעשות , קבוצת כדורגל בישראל כמו משפחה לא בוחרים ומה לעשות קיבלתי משפחה גזענית ואלימה לפחות ככה היא עכשיו. נסיתי לבחור לאהוד קבוצה כמו הפועל קטמון ( קופארטיב עם פוריקטים מדהימים) או ביתר נורדיה (קבוצה אלטרנטיבית לאוהדי ביתר ) אבל אני לא מצליח, קשה להבין את זה למי שלא אוהב כדרוגל אבל אהבה לקבוצה היא משהו שאין בחירה בו ואני אוהד ביתר זו הקבוצה שגדלתי איתה  אני ואחי יוסי התפללנו שתנצח בכל משחק והלכנו למשחקים היללנו את הכוכבים שלה גם ביסודי היינו מתרגשים כל פעם שהקבוצה של הבית ספר שלנו הייתה משחקת עם הנוער של ביתר  . והרי אני סוציאלסיט ואני לא יכול לסבול כל אמירה וצעקות מהיציע של הפלמיה (ארגון אהודים פשסטי וגזעני של ביתר) אני מזמן כבר לא קשור למה שקורה בבית שלי או לדעות הפוליטיות אפילו זר  וכל החברים והגרעין שלי בכללי לא מעוניינים בכדורגל אז איפה אני בכל זה איך אני יכו להיות אוהד ביתר שהמעשים כל כך לא נוכנים וצודקים  אז לעזוב לוותר?  ופעם היא לא הייתה ככה פעם כל הירושלמים היו אוהדים שלה כולל הדג נחש והחברה הכי טובים אבל כולם וויתרו עליה אני מניח שגם אני הייתי מוותר אבל אני לא מצליח כי כל פעם שהם מפסידים או מנצחים יש לי צביטה כזאת בלב או אכזבה גדולה. אהבה לקבוצה היא משהו מטורף שקשה להסביר במילים משהו קצת מולד. בשנים האחרונות היה לי קשה להגיד את זה לאנשים כי אוהדי ביתר עושים כל כך הרבה דברים קשים גם בעיקר בשנים האחורנות אולי כי כל האנשים הנורמאלים עזבו. אבל קשה להגיד שאתה אוהד ביתר בסביבה כזאת אני זוכר אפילו שבטיול חנוכה של התנועה לפני כמה שנים הבאתי צעיף של ביתר ודרשו ממני להוריד את זה, מה שגרם לי לא להרגיש בנוח בקבוצה שלי. ואחרי קצת מחשבות עם עצמי ושיחה טובה עם יובל לוי הבנתי שזה חלק לא קטן מהזהות ואין מה להתכחש. אני צריך לא לוותר ולהילחם על ביתר שפויה ועם קהל שפוי כמו שאני הולך להילחם על החברה הישראלית שתישאר שפויה. לכן אני אוהד ביתר ירושלים  ובוחר בזה.